בירקנאו
אני רועד, כואב לי, אני רואה אותם בכל מקום, הם בוכים הם צועקים הם זועקים לעזרה מתחננים לחייהם, אני רואה אותם מחפשים דרך לצאת לנשום את האוויר שבחוץ הם בוכים למישהו שיציל אותם מן האיסורים שלהם ושואלים, בדיוק כמוני, למה ? בזמן שהם נחנקים לשעשועה של הנאצים כן היינו בשבילם רק שעשועה רק חומר שיגרום […]
מכתב מעדי
תלמידי היקרים, העבר השאיר כאן את אפרו, מסדרת אותו בקופסאות שימורים, והשורות ארוכות… השמות מתעוררים לחיים. נשים רבות נועלות נעלן, מפדרות את אפן, אוספות ילדיהן סביבן, חולצות שד לתינוקן, ויוצאות את הגטו. באנו להחיות את העבר, לתת לדמויות, לשרוט את ההווה שלנו. את הבוקר הזה חיבקה תלמידה בקריאת בכי שהיא לא רוצה שהמסע יגמר. הערב […]
יומן מסע- מידאנק
צועדים על דרך מתים,עטופים בדגלים..גאים להיות פה,על אדמה שבה היה כל הרוע הקיים,סבל מתמשך,שבה בני עמנו צעדו. מידאניק,מחנה מחניק בו נרצחו,נשבו, התענו,ונוצלו אלפי יהודים ופולנים. נכנסנו לתאי הגזים,מבולבלים ,חסרי הבנה, מתבוננים בקירות המלאים עובש וגז, כאן,כאן הושמדו אלפי יהודים,בני עמי, הלכו כאן כצאן לטבח,בלי יותר מידי הסברים התחלתי לדמיין גברים,נשים וילדים כאחד,מוכנסים לתא הגזים,חסרי אונים, […]
אושוויץ- בירקנאו
אושוויץ. רשע שנאה וכאב. הייתי קפוא, היה לי קשה. נזכרתי בבית, והתייבש לי הפה. בחיבוק מאוחד של אחים בכינו יחד. וכשהתחלנו ללכת התפוגג קצת הפחד…. יובל עמית.
אושוייץ- בירקנאו
"כשתמות משהו ממך בי ימות איתך" בתוך המחנה התחושה ששולטת היא תחושת הכאב והכעס. כאב עז על אחינו שניספו. כעס לא יתואר על האויב הנאצי שהשמיד וניצל את היהודים עד כדי ניצול שערותיהם לרקימת בדים ושמצא בידור בסבלם "כי כולנו רקמה אנושית אח חיה" בדרך החוצה התמלאתי תחושת גאווה. הרגשתי איך העם כולו עומד מאחורי. […]
טרבלינקה
פה נטבחו אחינו פה מוטלים בנינו פה נרצח אב ואח פה זעקת האב על בנו נדומה קשה פה ללכת אין זכר לזוועת אך משום מה עיני דמעות עצב מורגש בכל הגוף הלב כבד ומחנק עוטף פה זה קרה? כל הסיפורים אינם שווים את הזוועות לא ניתן להסביר התחושה קשה ומשונה כאב על ילדים ואנשים ללא […]
ההרגשה שלי בפולין
אני איני מרגיש אותו דבר כמו חברי למשלחת למה איני יכול לבכות בטקסים ולהיות עצוב בנסיעה חזרה. אני חוזר לאוטובוס ואז השמחה והצחוקים חוזרים בעוד שכולם מנסים לעכל בשקט את מה שהם הרגישו ואני היחיד שלא מרגיש כלום. המקומות היחידים שהרגשתי בהם משהו היו בבירקנאו היום בזמן שהקראתי את השם של הילד בן העשר שנרצח […]
כי גם אחיי ששרדו עוד מעט יכבו
לא אכפת לי מהנאצים, אכפת לי מאחיי אחיי הזועקים אלי אחיי הצועקים אלי אחיי המוטלים בצד הדרך אחיי שנורו שם בערך אחיי הדוממים שאינם יכולים לכן את קולם אנו נושאים מה נותר לנו אלא לזכור את תקופות החושך גם באור את התינוקות והילדים הבנות והבנים האבות ואמהות את שישה מליון אחיי שדמם זועק אלי ותמיד […]
יומן מסע היום הרביעי מידאניק
מדאניק – מפעל לרצח וחילול בני אדם המונע על ידי טירוף ושנאה שאינה ניתנת לתיאור, הרצח של מאות האלפים הוא רק שלב קטן באכזריות הנאצית, הדבר הגרוע ביותר שקרה במידאניק הוא הפיכת בני אדם עם חלומות, תקוות, רצונות, פחדים, אהבות, משפחה, ביום האתמול לכלום, לזבל, לתכולה שהדבר היחיד שיש בה במקרה הטוב זה כמה גרמים […]
טוסו לפולין!
תגיעו ליער זביליטובסקה גורא. תסתכלו על היער שבסוף הכפר,יער יפה בצורה בילתי רגילה ,עצים גבוהים,צבעים של שלכת ,אפילו לא קר… ואז מולכם ניצבת אנדרטה גדולה ומרשימה עם חרב כסופה מופנת למטה עם כתובות פולנית, רק לאחר התירגום יחשף לכם לראשונה הכיעור של המקום "פה נירצחו 10,000 יהודים ופולנים ע"י הרוצחים ההיטלריים" עשר שולף!!! משמאל שתי […]