אני אתחיל מאתמול, דרך הגבורה עוברים באנדרטאות של גיבורי מרד גטו ורשה הגיבורים והמנהיגים של המרד היו מדרכי תנועות הנוער פחות או יותר בגילנו, התחושה שמלאה אותנו היא גאווה, גאווה שאין דומה לה באחינו הגיבורים המשך ישר ליהודה המכבי, דוד המלך, ושמשמון הגיבור, נערים צעירים בגילנו לקחו אחריות על גורלם של אלפים, "אל נלך כצאן לטבח" הלכה למעשה "ההתנגדות היהודית המזוינת והנקמה הפכו למעשה. הייתי עד ללחימה מופלאה ומלאת גבורה של הלוחמים היהודים"-מרדכי אנילביץ מנהיג המרד במכתבו לסגנו לקראת הסוף.
יער לופחובה מדהים ביופיו עצים רמי צמרת נעים ברוח הפולנית ,היער אומנם מלא בעצים אך דקים ורזים הם וניתן לראות למרחק רב, ביופי הזה של היער אין זכר לזוועות הלא אנושיות שבוצעו שם בידי הנאצים, בורות ירי, טירוף ושנאה שללא נתפסים קהילה שלמה נמחקה על ידי רובה אחד באכזריות מחרידה אנחנו הולכים שם הקור מוסיף לתחושה הקשה, הצטרפו אלינו תלמידים פולנים אך אנחנו לא מסוגלים להתייחס אליהם לנוכח הבורות והסיפור הנורא של אחינו הדוממים, תחושה קשה ומקפיאה, הסבר קצר מאורי ומתחיל הטקס פותחים את הטקס בשיר "כשהלב בוכה" במהלך השיר שמילותיו כאילו נכתבו למעמד אנחנו מתחילים להישבר, בוכים לראשונה, הדמעות יורדות מעצמן והטקסטים של הטקס מוסיפים להן, עטופים בדגלי ישראל ביער הפולני נשברנו, התלמידים הפולנים מביטים במבוכה ואנחנו כבר שחכנו שהם שם, אני לא יכול להאמין שבני אדם נהגו כך הרי זה לא יתכן לעשות דבר כזה בשיטתיות ובקרות ילדים ואמהות הבוכות על מר גורל בניהם אבות המנסים לגונן וילדים שרגע לפני שנרצחים נדרשים לצפות בהורים נרצחים בני אדם לא מסוגלים לכך טירוף שלא היה כמותו לא הגיוני שהומצא על ידי אנשים כמונו בשר ודם, צועדים לאוטובוסים חזרה לא נראה שאפשרי לעכל דבר שכזה לעולם, הקיצוניות שבה נדרשו לעבור למצב חבורתי עם התלמידים הפולנים נראה לא הגיוני אך באורח פלא זה קרה וכאשר הגענו לבית ספרם צחקנו עמם והפתענו גם את עצמנו. היום הסתכם בנסיעה ארוכה של שש שעות לבית המלון סיפקה לנו זמן לעכל.
רותם עמרם.