היום השני.. עוד מנסים לעקל את היום הראשון. יוצאים לעוד סבב בוורשה, יוצאים לעוד מסע אל העבר, אל הזוועות. הגענו לכיכר השילוחים, המילים היחידות שעולות הן "זה לא נתפס". זה לא נתפס איזה זוועות קרו לאנשים שעברו פה, זה לא נתפס איזה רוע צריך בכדי לעלות אנשים לרכבות ולשקר לגבי יעדם ובעיקר זה לא נתפס הכוח של היהודים שנטשו את "בייתם" בגטו לטובת התקווה לחיים טובים יותר. מכיכר השילוחים המשכנו ברגל "במסלול הגבורה" מסלול המנציח את גיבוריי הגטו ובעיקר גיבורי המרד.
משם עלינו לאוטובוס לכיוון טרבלינקה. המחשבות רצות בראש. איך אני ארגיש? והאם אצליח להתחבר לכאב? בטרבלינקה ראינו את האנדרטאות הידועות אבל לא הצלחתי לענות על השאלות . אני עדיין לא יודע מה בדיוק הרגשתי ואם הצלחתי באמת להתחבר לכאב, אותן שאלות עוד רצות בראש והתשובות עדיין לא ידועות.
תומר בוז'ו.