"כלום לא עצוב הכל כרגיל, כלום לא קורה פה, כלום לא קורה פה!" שתיקת העולם, זה היה הנושא העיקרי היום. העולם עמד מנגד לזוועה הזאת שנקראת השואה ושתק, שתק והמשיך לשתוק. איך? למה? באיזה זכות? אנשים כל כך "נאורים" ו"דמוקרטיים" צופים ושותקים. שותקים לקריאות העזרה של האם שמתחננת שלא ירו בבנה הקטן שעוד ברגעים אלו יונק ממנה, לקריאות העזרה של הילד הקטן שמנסה לברוח דרך החומה הענקית הזו. איך? איך זה ייתכן? האם זה יכול לקרות גם היום? כן! זה קורה ממש ברגעים אלו, זה קורה והעולם שותק. אנשים נרצחים ברגעים אלו ממש בעקבות סיבות לא מספיק מרצות אם זה בפיגועי הדריסה שבעיר הקודש ואם זה בסוריה. התחלנו את יומינו ביער בזיבילטוסקה גורה ששם נטבחו 800 ילדים קטנים וטף מגיל 0-12 לא יאומן! איך אפשר לירות בילד קטן ותמים שעוד לא הספיק אפילו להגשים את כל עלילותיהם של הנאצים… עוד לא הספיק לרמות, לגנוב, לרצוח ולרצות לכבוש את העולם (כפי שהנאצים אמרו על היהודים.) ילד! תמים! וחסר מחשבה רעה כלשהי, היו אפילו ילדים שעוד לא הספיקו לדבר או ללכת! ילדים שעדיין לא נוצר להם הזיכרון.. הם לא הפיקו להגיד אמא או אבא! והעולם שותק כאילו " כלום לא קורא פה".
הגענו מאוחר יותר לעיר קלצה שבה בוצע פוגרום בקהילת העיר לאחר תום המלחמה, כלומר פוגרום לאלו ששרדו. פוגרום זה התחיל בעקבות עלילת דם שילד טען כי יהודי חטף אותו כדי לשאוב לו דם מהגוף לטובת המצות, ביולי, לא מכינים מצות! בסוף הפוגרום נרצחו בסביבות ה- 70 איש, שנהלמו במכות של חפצים קהים או שנזרקו ממרפסות ביתהם, בניהם תינוק בין ארבע שבועת. נדמה שהתהגות הפולנים לא הייתה כל כך שונה ברגע זה אם הנאצים היו מוצאים את אלו ששרדו.
לאחר מכן הלחנו לבקר איש יקר בשם יאן קרסקי, בחור שחקר ותיעד את הרג היהודים לפרטי פרטים. הוא הגיע לבעלות הברית וביקש מרוזוולט עזרה, הציג את טענותיו וביסס על עובדות אך רוזוולט כנראה היה עסוק מידי בשביל לדאוג טיפה בשביל עם אחר שנטבח ברגעים אלו. רוזוולט ביקש מיאן ללכת. העולם שתק. השאלה הקשה ביותר היא איך? איך אפשר לשתוק ככה?! איך אפשר לא לנסות אפילו להעלות את המודעות?! "לך אלי תפילתי" כל מה שאבקש הוא את עילוי נשמתם של הנרצחים. יהי זכרם ברוך!
יובל חמו.