את היום כולו הקדשנו למחנה מיידנק שהיה מחנה השמדה, ריכוז, עבודה ושבויי מלחמה.

המחנה נשאר שלם והוא המחנה הראשון ששוחרר מידי הנאצים. במחנה הושמדו כ80,000 אנשים, מתוכם כ60,000 יהודים. בתקופת השואה היה המחנה במרחק של כ-3 קילומטר מן העיר לובלין, כיום התרחבה העיר והיא מגיעה עד מספר מטרים מן המחנה. עשינו סיור בצריפים בהם נעשתה ההשמדה בגז, נשרפו הגופות ונעשו ניתוחים שנועדו להוציא מן הגופות תכשיטים ודברים יקרי ערך. לבסוף עלינו להר האפר, אנדרטת זיכרון שמורכבת מאפרם של הנספים שנמצא במחנה ביום השחרור. ערכנו טקס והדלקנו נרות, וחזרנו לאוטובוס מרוגשים ומנסים לעכל את החוויה שעברנו.


                                                   .


 

              

יש הר של חול בקצה העיר
הר של אבק אפור בהיר
בתוך ההר אבנים לבנות
בכל מיני גדלים, בכל מיני צורות

יש צריפים שחורים בקצה העיר
צריפים שבהם ניתן להסתיר
ובתוך הצריפים חדרים רבים
עם הרבה מאוד תנורים גדולים

יש גם פסל מבטון, שם בקצה העיר
פסל שיודע שחייבים להסביר
שבצריפים השחורים הייתה מלחמה
מלחמה על חיים, מלחמה של תקווה

הפסל מזכיר שבאותם תנורים
לא נאפו עוגיות ולחמים
ואותו הר בהיר עם אבנים לבנות
איננו אבק, אלא אפר ועצמות.

מתוך יומן המסע של מאי ניר, מיידנק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *