את היום התחלנו בהליכה ברגל לגטו ורשה. רוב הגטו הושמד ורק קטעים קטנים מתוכו עדיין נשארו כשהיו. המשכנו לכיוון גן קרשינסקי, הגן שהפריד בים הגטו לצד הפולני. הגן היה בתקופת השואה מקום לטיולים ונהגו לערוך בו פסטיבלים, בעוד שבגטו הייתה המציאות שונה לגמרי. המשכנו לאנדרטת המרד הפולני ושמענו על המחתרת הפולנית בתקופת הנאצים, ולבסוף קיבלנו זמן חופשי בעיר העתיקה. בסוף היום התכנסנו כל המשלחת ושמענו הסברים על המרד היהודי של הגטו וחזרנו למלון.

הנעורים שבאו פתע אל סופם…..
אני נערה. אין לי שיקול דעת ואני אוהבת לקחת הכל בקלות. אני משתדלת להסיר מעליי אחריות ואני ממעטת לחשוב על השלכות למעשי. בקרוב מאוד כבר אאלץ לפעול בבגרות, אבל עד  אז אני נערה.
במילים "הנעורים שבאו פתע אל סופם" אין כוונה למוות של הנערים כפי שרובנו חושבים, אלא לקץ עידן הנעורים והמעבר אל הבגרות.
אין נערים בגטו. הנעורים באו לקיצם בליל הגירוש לגטו ואינם יוחזרו לעולם. בגטו יש רק מבוגרים צעירים. מבוגרים צעירים שנאלצו לפעול כבוגרים, לדאוג למשפחותיהם, להבריח אוכל לגטו, לעבוד. כי כשאבא ואמא נלקחים לעבודות כפייה, האחריות המשפחתית נופלת על אותם ילדים ונערים שהופכים למבוגרים.
אין נערים בגטו. רק מבוגרים שנשארה בהם תקוות נעורים. תקווה שעוררה את המחתרות ואת המרד, תקווה שעודדה אותם להמשיך ולחיות, אך אותה תקווה לבדה אינה שמרה עליהם נערים.
אין נערים בגטו. אם נער לא יפעיל שיקול דעת נכון הוא יהרג. נער שאיבד את הוריו לא יכול להסיר אחריות מאחיו, כי כך יהיה אחראי למותם. אם נער לא יחשוב על ההשלכות, ההשלכות יהיו גרועות ממה שיכל לחשוב.
אין נערים בגטו, כי מי שפעל כנער הושמד. אין נערים בגטו, כי הנעורים הם זכות, ובגטו אין זכויות. אין נערים בגטו, כי הנעורים מתים אם לא שומרים עליהם.
אין נערים בגטו. רק מבוגרים צעירים.

מתוך יומן המסע האישי של מאי ניר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *