את היום כולו הקדשנו למחנה ריכוז וההשמדה, אושוויץ בירקנאו. יצאנו בבוקר לסיור במחנה הריכוז אושוויץ שם קיבלנו הדרכה על חלקיו השונים מפי אורי לב. אחר כך המשכנו למחנה ההשמדה ברקנאו שם ראינו את הרכבת המובילה אל המחנה, מגורי האסירים, וחורבות תאי הגזים אשר הופצצו ע"י הגרמנים בסוף המלחמה.



כמו גולם, המתעטף לאיטו במעטה של משי רך. שעות רבות הוא עמל, מוסיף עליו שכבה ועוד שכבה של חוטים זעירים אשר יגנו עליו עד שיבוא היום.אט אט הוא נעלם בתוך הסבך.
הוא אינו רואה דבר פרט לפנים הקיר אשר מפריד בינו לבין האור. הוא שוכב בפנים. מחכה.
מגיע היום. הוא רוצה לצאת, לפרוש כנפיים חדשות ולראות שוב את האור.
 אך לא יכול. משי רך הפך ברזל. כבר מזמן שכבות רבות מידי מפרידות. המעטה הפך שריון ממנו לא ניתן לצאת.
וכעת נותר לי רק לחשוב, כיצד מרגיש הפרפר.
-מתוך יומן המסע האישי של כפיר בנדיק
.
צועדים באושוויץ בין הבניינים
אפשר רק לדמיין מה כאן התרחש לפני שנים
שיער מזוודות קשה לדמיין
התחושות הרגשות בין מה שעוד קיים למה שכבר אין
מגיעים לבירקנאו מדמיון למציאות
המראות קשים מנשוא
עוברים מחלום לסיוט
פסי הרכבות כמו סיפור שלא נגמר
פשוט לא יאמן קושי שלא יתואר
-מתוך יומן המסע האישי של איל שחר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *