(יש שמועות שכמה הורים לא מצליחים למצוא את התמונות… אם נכנסים לדף של היום השני, ולוחצים של הלחצן של "הדף הקודם", מגיעים לתמונות. הם נורא קטנות, תתכוננו).

"יום השישי ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם…"

לאחר ארוחת בוקר מזינה והכנת סנדוויצ'י נוטלה בחדר האוכל למען זריקת סוכר בהמשך היום, יצאנו לדרכנו. התחלנו בקברו של אלימלך מלז'נס, מביא החסידות לפולין, שם שרנו יחדיו, כתבנו תפילותינו והיללנו הילולות. הבית שבו נמצא הקבר, מוקף בעצים שנתנו את שלכתם למען צביעת הרצפה בצבעים יפים ומרהיבים.

כאשר ירדנו מהאוטובוס לאחר הנסיעה ליעד הבא, ירדנו בפארק עצום ונפלא, צבוע גם הוא בשלכת, בעל פסלים בהשראה הלניסטית ובו הצטלמנו. הרבה. מאוד.

המשכנו לכיוון בית הכנסת המפואר של לנצוט. בית הכנסת, ששופץ ושרד את מלחמת העולם השנייה, ומתאפיין בצבעים אסייתים וצבעוניים. בבית הכנסת קיבלנו את ההסבר כיצד נשמר בית הכנסת מבלי להיפגע (פולני ממעמד גבוה הגן עליו).

במעבר חד מבית הכנסת, נסענו לכיוון זביליטובסקה גורא, בורות הריגה שבהם נרצחו פולנים ויהודים כאחד. הטקס ריגש את כולם עד דמעות, והוא הוקדש ל800 הילדים והילדות היהודים, שהוכו למוות ונקברו בקבר המונים. משם, עם דחק נוראי של זמן וצורך להספיק להגיע לבית הכנסת הבא לפני כניסת השבת, יצאנו לנסיעה של שעה וחצי לכיוון קראקוב- עיר האורות.

הגענו לתפילת יום השישי האשכנזית בבית כנסת מקומי, שכן מרבית ילדי המשלחת הם אינם אשכנזיים. מניין ויותר מבית הספר שלנו ומבית הספר שאיתנו, יצאו אל חצר בית הכנסת וקיימו תפילה משלהם. רגע זה קירב לבבות ואיחד את שתי בתי הספר יותר מתמיד.

בערב נפגשנו לארוחת שישי, קידוש ושירה בציבור משותפת עם בית הספר השני.

קינחנו את היום בסיכום ומעגל שיתוף.

היום מהדרזיםםםם!!!

לילה טוב ושבת שלום קראקוב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *